תביעת מזונות

תביעת מזונות

נפוץ מאוד לראות בימינו זוגות שהתגרשו והצליחו להגיע להסדר מזונות מחוץ לבתי המשפט כחלק מהסכם פשרה הדדי בין בני הזוג. אולם כאשר שיחות הגישור עולות על שרטון, לפעמים אין ברירה וחייבים להגיש תביעת מזונות לבית המשפט.

מי מגיש/ה את התביעה, ובשם מי?

יש תפיסה מוטעית לפיה כספי מזונות הם תשלומי פיצויים שמשלם ההורה הלא משמורן להורה המשמורן כפיצוי על כך שהוא עסוק יותר בגידול הילדים. בעבר חובת המזונות חלה על האב הן מכוח חוק אזרחי והן מכוח הדין הדתי האישי (היהודי) כיום יש מגמה שונה לאור ריבוי משמורת משותפת בין הורים לכן לא תמיד האב יחוייב לשלם מזונות ואף לעיתים חובה זו תחול על האם.

אולם, מפני שילדים אינם יכולים להגיש תביעת מזונות בעצמם, הם זקוקים לבגיר שיגיש את התביעה עבורם וינהל את כספי המזונות בצורה הטובה ביותר. בגיר זה יכול להיות ההורה המשמורן או אפוטרופוס אחראי אחר. את תביעת המזונות ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.

 

כלומר, כאשר אם משמורנית תובעת את ההורה הלא-משמורן, היא לא עושה זאת על מנת לזכות בפיצויים או בכספים בעצמה אלא כנציגה של הילד בתביעה, כאשר הכספים צריכים לשמש אותו ולהבטיח לילד רמת חיים דומה לרמת החיים לפני הגירושין.

מה קורה כאשר הורה משמורן מוותר על זכויות במזונות?

לפעמים, אם מתוך לחץ או מתוך חוסר כח להילחם בבית המשפט, המשמורן או המשמורנית העיקריים מבקשים לוותר על תשלומי המזונות ולהפסיק את תביעת המזונות. אולם לרוב, בהיעדר סיבה הנוגעת לטובת הילד, בית המשפט לא ייאשר את הויתור הזה ויחייב את ההורה הלא-משמורן בדמי מזונות.

אמנם, ישנם מקרים שבהם בית המשפט מאשר להורה המשמורן לוותר על דמי המזונות מתוך שיקולים של טובת הילד, כגון הרחבת הסדרי הראייה. אולם מקרים אלו הם דווקא המקרים הנדירים יותר ולרוב יתעקש בית המשפט על תשלום מזונות מינימלי כלשהו.

תביעת מזונות ומשמורת משותפת

כאשר הורים בתהליך גירושים מסכימים ביניהם על הסדר משמורת משותפת (או שבית המשפט פוסק כך), מזונות ילדים נפסקים כך שבן הזוג המרוויח יותר יצטרך לשלם להורה שמרוויח פחות, כדי לשמור על רמת החיים של הילד.

אולם כאשר המשכורות וזמני השהות שווים, אף הורה לא צריך לשלם דמי מזונות ושניהם מתחלקים שווה בשווה בהוצאות הילד עפ"י זמני השהות של הילד אצלם.

מזונות